גישה חינוכית יצירתית

אינדיבידואליות ולא קונפורמיות – יש לפתח בכל אחד את האינדיבידואליות שלו, ובצורה כזו לאפשר לו להיות “מי שהוא” מסוגל להיות ולא “מה שהוא צריך להיות”, נקודת המוצא היא תמיד מעולמו של הילד.

לימוד לשם הנאה ולא רק לשם הישג – הדגש מושם על התהליך ולא על התוצר, כדי שתופק הנאה מהתהליך עצמו, על ניסיונות חדשים למציאת פתרונות נוספים לשם פיתוח התייחסות רב-היבטית לבעיה במקום שידגישו הצלחה או כישלון של פתרון אחד.

העמדת שאלות ולא רק קביעת עובדות – העמדת שאלות מפתחת סקרנות ומעמידה אתגר לחקרנות הטמונה בכל ילד. על ידי הצגה נכונה של השאלות הילד לומד לחשוב בצורה מסתעפת ולא רק ממוקדת. חשיבה מסתעפת זו חותרת לפתרונות יצירתיים.

גישה בין תחומית ולא רק מצומצמת וצרה – גישה אינטרדיסציפלינארית מאפשרת גילוי יחסים בין עובדות מתחומים שונים שלכאורה אין ביניהם משותף. ככל שניתן לקשור יותר עובדות מדיסציפלינות שונות, צורת החשיבה היא יותר יצירתית. מתאפשרת יציאה מהמקובל והידוע, והיכולת להגיע לדברים חדשים הולכת וגדלה.

אוריינטאציה כלפי העתיד ולא רק כלפי העבר – התמקדות בעבר היא התמקדות בידע, במוכר. לעומת זאת התייחסות לעתיד היא התנסות בחשיבה על מרכיבים ידועים ובלתי ידועים, שילוב של הגיון ודמיון. הדגש מושם על המשתנה ולא על הקבוע. גישה זו מכינה את הילד להתמודד עם עתידו ביתר יעילות.

לימוד בדרך משחקית – גישה משחקית משחררת ממגבלות לוגיות ועובדתיות, מאפשרת התייחסות למכלול רעיונות גם אם אינם מצטרפים יחד מבחינה לוגית; כמו כן היא מאפשרת סובלנות רבה יותר לסתירות, לזרימה חופשית של רעיונות ולקבלה גם של האי רציונאלי. הגישה המשחקית מזכירה מימרה נפוצה אצל ההינדו: “העולם הוא משחק של הבורא. בעיניו עבודה ומשחק חד הם”.

מעורבות חברתית ולא רק הישגים אישיים – כל למוד כולל היבטים חברתיים על מנת לערב את הילד המוכשר בבעיות החברה במטרה להציב בפניו אתגרים בחייו כמבוגר ולפתח בו כושר מנהיגות לטובת חברתנו.